חג' יחיא נ' חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 16.4.09 נהג חאג' יחיא אחמד (להלן – הנהג) ברכבה של בתו התובעת, כשלפתע חש בחבטה מאחור וראה כי נפגע על ידי משאית, אשר בבעלותו של הנתבע 2 ומבוטחת על ידי הנתבעת 1.

לטענת הנהג, פגיעת המשאית גרמה לנזק כבד לרכב, הוא נבדק על ידי שמאי אשר קבע כי מדובר באובדן מוחלט (טוטאלוס), ועל כן הוא מכר את שרידי הרכב ותבע מהנתבעים לשלם לתובעת את ערך הרכב ושכ"ט שמאי בסך 28,489 ₪ בהתאם לחוות הדעת שצורפה.

2.הנתבעים הודו כי אירעה תאונה בה היה מעורב רכב התובעת והמשאית שבבעלות הנתבע, אולם לטענתם, התאונה נגרמה באשמו של הנהג אשר עצר את רכבו באופן פתאומי ובלתי צפוי, ועיקר טענתם היתה כי הנזק אותו בדק השמאי ואשר נחזה בתמונות, אינו הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, אשר היתה קלה ולא הותירה נזק משמעותי.

3.הנהג נחקר על נסיבות התאונה, סיפר כי באותו זמן היו יחד עימו ברכב שני בניו, שאחד מהם בגיר, הוא סיפר על מזג האויר הגשום ששרר באותו יום ועל כך שהמשאית פגעה בו מאחור.

הנהג הכחיש כי עצר בפתאומיות ובאופן בלתי צפוי, ושלל את אחריותו לתאונה.

הנהג הוסיף ותיאר, כי מיד לאחר התאונה הוא נסע למשרדו של סוכן הביטוח אליו הוזמן גם השמאי, אשר בדק את הרכב בו במקום, וקבע כי יש להורידו מהכביש. אחד מהשניים קישר אותו עם סוחר רכב אשר הסכים לקנות את שרידי הרכב ושילם עבורו סך של כ-3,000 ₪, וכל האירוע מרגע התאונה ועד למכירת השרידים לקח כשעה עד שעה ורבע.

הנהג עמד על גירסתו כי כל הנזק האמור בחוות דעת השמאי והנראה בתמונות, נגרם כתוצאה מהתאונה.

במהלך החקירה הסתבר כי לרכב התובעת לא היה ביטוח חובה ומקיף (רק ביטוח צד שלישי), וכי רשיון הרכב היה אמור לפוג ב-29.4.09.

מטעם התובעת לא היו עדים נוספים בקשר לנסיבות התאונה, ולא הוצג זכרון הדברים הקשור במכירת שרידי הרכב.

4.על פי דרישת הנתבעים הוזמן להעיד השמאי חמו מסארווה שבדק את הרכב. לדבריו, הוא הוזמן על ידי סוכן הביטוח לבדוק את הרכב בשעות הבוקר, והדבר נעשה בנוכחות הנהג אשר הסביר כי משאית פגעה בחלקו האחורי.

השמאי אישר כי תפקידו לבדוק את גובה הנזק ולא את נסיבות התאונה, וכל שנרשם על ידו הן העובדות שהוא מקבל מבעל הרכב או מהנהג, למעט במקרים בהם נראה הנזק ישן או כזה שאינו מסתדר עם התיאור שהוא מקבל.

השמאי הוסיף, כי במקרה זה מיקום הנזק הוא גבוה יחסית באופן המצביע על רכב מסחרי שפגע.

5.בעל המשאית גיל בן חיים, העיד כי רכב התובעת נסע לפניהם ולפתע עצר באופן פתאומי, ומאחר והכביש היה רטוב, החליקה המשאית והתאונה היתה בלתי נמנעת.

לענין הנזק טען הנתבע, כי רכב התובעת קיבל מכה קלה מאחור במכסה תא המטען, אולם הפנסים נותרו שלמים והטמבון לא היה הרוס כפי הנראה בתמונות. הנתבע הוסיף כי הפגיעה במשאית היתה קלה מאוד והתיקון עלה 700 ₪ בצירוף מע"מ, כשהוא הציג חשבונית על התשלום.

6.ויאם פרוג'ה, נהג המשאית, העיד אף הוא על הנסיבות ועל כך שראה את רכב התובעת נוסע בצורה איטית ועוצר באופן פתאומי, שהמשאית פגעה בו בצורה קלה בלבד, ולא גרמה לנזק הנטען.

לדברי העד, בשעה מאוחרת יותר באותו יום, הוא ראה באקראי את הרכב במגרש מכוניות לפירוק והופתע כשראה את הפגיעה החמורה בחלקו האחורי של הרכב.

7.בבחינת העדויות עולה כי אין מחלוקת שהתרחשה תאונה וכי רכבה של התובעת נפגע, ועיקר הטענות מתמקדות בגובה הנזק.

עול ההוכחה מוטל על התובעת, ועליה להוכיח ברמה הנדרשת כי הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה הוא הנזק אותו היא תובעת, ולטעמי לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה.

מטעם התובעת העיד רק נהג הרכב כעד יחידי, הגם שבמקום היה נוכח גם בנו, אשר יש להניח כי היה בידו לשפוך אור על הפגיעות שנגרמו לרכב בזמן התאונה, ועל יתר הנסיבות שהתרחשו לאחריה.